הקצין הבכיר תיאודור גולדשמידט עמד נרגש עם הקביים שלו במגרש המסדרים של הצבא הגרמני.
לא מזמן הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ותיאודור, שפיקד על חיל פרשים הגרמני, נלחם בגבורה- ואיבד את רגלו. הוא נבחר לקבל את אות הגבורה הגבוה ביותר- מדליית “צלב הברזל”.
תיאודור התגאה באות הגבורה שקיבל- משוכנע בנאמנותו לארצו- גרמניה- וחזר לביתו.
בנו וולטר הפך לשחיין מעולה, זכה באליפות גרמניה ונשלח למשחקי ה”מכביה” בישראל, שם זכה במדליית הזהב בשחייה ל100 מטר.
בינתיים השמים התקדרו- היטלר עלה לשלטון. וולטר הודיע להוריו שהוא נשאר בפלשתינה. תיאודור מודיע לבנו שהוא נשאר בגרמניה ואין לו ממה לפחד שהרי הוא “גיבור גרמניה” בעל “צלב הברזל” ואף אחד לא יעיז לנגוע בו.
לימים תיאודור ואשתו, יחד עם אנשי קהילת פרנקפורט, נשלחו למחנה ריכוז טרזיינשטט. לפני עלייתם לטרנספורט תיאודור הצליח להיכנס לבית הכנסת, נטל את ספר התורה ומגילת אסתר והחליט שעל אף הסיכון הגדול הוא יחביא אותם במקום הרגל התותבת שלו. וכך כאשר ספר התורה משמש במקום הרגל שלו הצליח להציל את ספר התורה.
בשנת 1945 תיאודור פגש קצין נאצי בטרזיינשטט אשר היה תחת פיקודו במלחמת העולם הראשונה. הקצין הוציא את הזוג מהמחנה ודאג להעברתם לאנגליה.
לאחר המלחמה עלו תיאודור ואשתו ארצה. את המגילה נתן לבנו ואת ספר התורה מסר לבית הכנסת ע”ש קדושי השואה שבקריית טבעון, שם הוא נמצא עד עצם היום הזה.

.ספר התורה הובא למכון אות לצורך שיקום ותיקון ולאחר הכשרתו לקריאה בצבור, נינו של תיאודור עלה לתורה בפרשת בר המצוה שלו בספר זה ובכך התחבר לעברה המפואר של משפחתו