השנה- 1969. אברהם קורצקי ושני בניו יפין ומשה נוסעים ברכבת מאוסטראה
שבאוקריינה בדרך לפולין. יפין ומשה אחיו יושבים על ארגז עץ גדול. מה יש
באותו ארגז ולהיכן מועדות פניהם?
סיפורנו מתחיל לפני כ-500 שנה. המהרש”א רבי שמואל אליעזר הלוי איידליס
קובע את מקום מושבו בעיר אוסטראה ומקים בית כנסת מפואר, בית כנסת
שנחשב לאחד היחידים ללא היתר ללמוד בו ולסעוד בו כמו שמקובל בבתי
מדרש.
במשך השנים נתרמו לבית הכנסת ספרי תורה רבים ולקראת תחילת המאה ה-
20 הצטברו בבית הכנסת כ-400 ספרי תורה.
יוני, 1941. נגזרה הגזירה לשרוף את כל ספרי התורה. קצין אוקראני שלימים
התברר שהיה מנהל המוזיאון המקומי מבקש להשאיר לו שני ספרי תורה
למזכרת.
הגרמנים נענים. ספרי התורה מגיעים אחרי המלחמה למוזיאון המקומי. אברהם
קורצקי בביקורו במוזיאון פודה את ספרי התורה ובמסעם בניו, יפין ומשה,
יושבים על אותו ארגז עץ בדרכם לארץ ישראל.
הבדיקות בגבול הפולני-רוסי קפדניות. יפין ומשה נשאלים מה יש בארגז העץ
עליו הם יושבים. תשובתם- דברי קדושה יהודיים- גורמת לקצין הרוסי להצדיע
להם ולאפשר את מעבר הגבול.
ספרי התורה הובאו ארצה ולאחר שיקום במכון אות יזכה נכדו של יפין לעלות
לתורה. ובנוסף לפרשת השבוע שיקרא יספר לו ספר התורה את סיפורו הפרטי
שלו.
